Quando Lisboa anoitececomo um veleiro sem velasAlfama toda pareceUma casa sem janelasAonde o povo arrefece
E numa água-furtadaNo espaço roubado à mágoaQue Alfama fica fechadaEm quatro paredes de águaQuatro paredes de prantoQuatro muros de ansiedadeQue à noite fazem o cantoQue se acende na cidadeFechada em seu desencantoAlfama cheira a saudade
Alfama não cheira a fadoCheira a povo, a solidãoA silêncio magoadoSabe a tristeza com pãoAlfama não cheira a fadoMas não tem outra canção.
כשליסבון הולכת לישוןכמו מפרשית ללא מפרשיםאלפמה כולה דומהלבית ללא חלונותהיכן שהאנשים יכולים להתקרר
ובעליית הגגבמרחב שנגנב מהכאבאלפמה נדמית סגורהבין ארבעה קירות של מיםארבעה קירות של אבלארבע חומות של חרדהשבלילה יוצרים את השירשנדלק בעירהסגורה בהתפקחות מאשליותיהאלפמה מדיפה ריח של געגועים
אלפמה אינה מריחה מפאדומריחה מאנשים, מבדידותבשקט הכואבטועמת את העצבות עם לחםאלפמה אינה מריחה מפאדואבל אין לה אף שיר אחר
Kiedy noc zapada nad LizbonąJak żaglowiec bez żagliCała Alfama wygląda jakDom bez okienGdzie ludzie ziębną
Jak w pokoju na poddaszuW przestrzeni pozbawionej smutkuAlfama usunęła się w zaciszeW czterech ścianach wodyCztery ściany lamentuCztery ściany niepokoju,Które nocą przynoszą śpiewrozpalający całe miastoZamknięta w swoim rozczarowaniuAlfama pachnie tęsknotą
Alfama nie pachnie FadoPachnie narodem, samotnościąPachnie smutną cisząSmakiem smutku pomieszanego z chlebemAlfama nie pachnie FadoAle nie ma innej pieśni
Kada noć padne nad LisabonomKao jedrilica bez jedraAlfama sva izgleda kaoKuća bez prozoraGde se ljudi opuštaju
To je u potkrovljuU mestu ukradenom od boliKoja čini Alfamu zatvorenuIzmeđu četiri zida u vodiČetiri zida jadikovanjaČetiri zida anksiozne (brige, nemira)Koja u noću pevaKoja osvetluje gradZatvorena u svom razočarenjuAlfama miriše nostalgijom
Alfama ne miriše na fadoMiriše na ljude, na samoćuNa tihu bolKao tuga s kruhomAlfama ne miriše na fadoAli nema drugu pesmu