אויר הרים צלול כייןוריח אורניםנישא ברוח הערבייםעם קול פעמונים.
ובתרדמת אילן ואבןשבויה בחלומההעיר אשר בדד יושבתובליבה חומה
ירושלים של זהבושל נחושת ושל אורהלא לכל שירייךאני כינור...
חזרנו אל בורות המיםלשוק ולכיכרשופר קורא בהר הביתבעיר העתיקה.
ובמערות אשר בסלעאלפי שמשות זורחותנשוב נרד אל ים המלחבדרך יריחו.
אך בבואי היום לשיר לךולך לקשור כתריםקטונתי מצעיר בנייךומאחרון המשוררים.
כי שמך צורב את השפתייםכנשיקת שרףאם אשכחך ירושליםאשר כולה זהב
ירושלים של זהב...
L’aria di montagna, chiara come il vino,e il profumo dei pinili trasporta la brezza del tramontoal suono delle campane.
E nel sonno lieve di alberi e pietre,prigioniera del suo sogno,la città sorge solitariae, nel suo cuore, un muro.
Rit.:Gerusalemme d’oroe di bronzo, e di luce,vedi, per tutte le tue canzoniio sono un violino.
Siamo tornati alle cisterne d’acqua,al mercato e alla piazza.Lo Shofar1risuona sul Monte del Tempio,nella città vecchia.
E nelle caverne della rocciasplendono mille soli.Scenderemo di nuovo al Mar Mortoper la strada di Gerico.
Rit.
Eppure oggi, venendo a cantare per tee ad offrirti corone,io sono meno del più piccolo dei tuoi figlie dell’ultimo dei tuoi poeti,
perché il tuo nome mi brucerebbe le labbracome il bacio di un serafinose mi dimenticassi di te, Gerusalemmeche sei tutta d’oro.
Rit.