Israel | ישראל
ישראל איש מבוגר מאודהוא שוכב עכשיו בחדר מדרגות ,לבדישראל אחד, שכבר לומד שניםעל המדף שלו פתוחים אלפי ספרי חייולישראל יש שניים עשר בניםשכבר מזמן עזבו, סטו מהשביליםוהם עומדים בצד, בצעקה קוראים, אליואבא, עזוב רעיונות גדוליםאבא, עזוב אותך מרצונות מתיםהיום כבר אף אחד לא קורא ספרים, אז די
ישראל, עודו לבדהם פתאום חושבים עליוועוד רגע הם רצים, שבים אליו
ישראל איש מבוגר מאודהוא יושב, בוכה בחדר מדרגות, לבדלישראל יש חלומות רעיםהוא נכווה בחם וגם בצוננים, בלי דיהבנים היום בחוץ משתולליםחלקם נותנים הכל, חלקם גם בוזזיםוכשהערב בא, שורפים את המילים, של אבאוישראל, שוקט, הוא ממשיך לכתובכי מי יודע מתי נשמתו תעזוב אותם
ישראל, עודו לבדהם פתאום חושבים עליוועוד רגע הם רצים, שבים אליוהם שבים אליו
ישראל איש מבוגר מאודהוא עומד עייף בחדר מדרגות, לבדלישראל יש גם פצעים פתוחיםצלקות גדולות, במקומות גלויים מדיהבנים היום בחוץ מבוהליםאחריהם רודפים מיליון משוגעיםולך תחזור עכשיו, כשאתה בלי אוויר, אל אבאוישראל עכשיו קצת מרגיש לא טובהוא נפל למשכב וקיצו קרוב אליו
ישראל, עודו לבדהם פתאום חושבים עליוועוד רגע הם רצים, שבים אליושבים אליו
ישראל איש מבוגר מאודהבנים רצים, מפוחדים, במדרגות אליו.