Hasar Moshe Montefiori (השר משה מונטיפיורי)
וכשהיה השר מונטיפיורי בן שמוניםאז באו לביתו המלאכים הלבניםעמדו על מיטתו וכך אמרו אליו:"הקדוש ברוך הוא רוצה אותך אליו"
וכך ענה השר מונטיפיורי בדיוק:"סלחו לי רבותי, אך באמת אני עסוקכי יש הרבה צרות לאחינו בעולםהנה פוגרום ברוסיה, איך לא אבוא אצלם?כי מי אם לא אני יעזור פה לכולם?"
והוא עלה למרכבה ו"דיו" לסוסים אמרופה מתן בסתר ושמה נדבהופה צביטה בלחי או ליטוף של אהבהולכל היהודים שמחה וגאווהוכל הכבוד לשר, וכל הכבוד לשר!
וכשהיה השר מונטיפיורי בן תשעיםאמרו לו: "תעלה, כי שם למעלה מבקשים"שאל אותם השר: "הגידו איך אוכל?איך עלילת הדם בדמשק תבוטל?
הלא צריך ללכת לפחה הנבזה,להגיד לו: תתבייש איך מרשים דבר כזהואם צריך לשים לו ביד איזה בקשישמן מתנה גדולה, אך שאיש בה לא ירגישאז מי אם לא אני לתורכי את זה יגיש?"
והוא עלה למרכבה...
וכשהיה השר מונטיפיורי בן מאהאמר: "מספיק לי כבר, הנשמה שלי שבעההלכו מליונים לירות ופרנקים ובישליקאבל ליהודים זה אף פעם לא מספיק"
אמרו לו: "כבודו, רק יבוא ויסתכלצריך לבנות עוד חדר לקבר של רחללהגביה את כותל המערבילנווה שאננים יהודים יש להביאומי אם לא אתה יא מורי, יא לבבי?"
והוא עלה למרכבה...
וכשהיה השר בן מאה ועוד שנהנִשקוהו מלאכים בנשיקה האחרונהוכך את העיניים עצם הוא בבקשורק אבן ירושלמית מתחת לראשו.
עטוף טלית של משי ונח בתוך ארוןגמר השר משה את מסעו האחרוןאך יש עוד אנשים המוכנים להיִשבעשלפעמים בלילה כשחושך בסביבהראו את מונטיפיורי על יד המרכבה
והוא עלה למרכבה...