Ofra Haza "Hatzrif Hakatan (הצריף הקטן)" testo

Hatzrif Hakatan (הצריף הקטן)

התדעו את הצריף הרעועהניצב על החוף כה בודדהתדעו, חבריה, לספר, בגלל מהכה עזוב ועצוב הוא עומד

זה שנים לא דרכה בו כף רגלרק שחפים מתכנסים בסערהאך אומרים כי מזמן, בצריפון הקטןגר מלח ואיתו נערה

הם חיו בשמחה ובאושרהירח האיר את לילםוהשמש זרח על ילדה ומלחעד אשר שוב קרא לו הים

הוא אמר: העלי נר כל ערבוהציבי אותו בחלוןוהיה כי אחזור ואראה את האורואדע: את בצריף הקטן

הוא הפליג בספינה אל האופקמחכה הנערה עד אין קץובצריף הבודד, עת הערב יורדנר קטן בחלון מנצנץ

כך עברו השנים בתוחלתעד בלילה גשום וסוערנרדמה הילדה, והנר לידהוהרוח כיבה את הנר

בו בלילה ספינה מתקרבתועליה ניצב המלחאך לשווא הוא משקיףכי אין אור שם בצריףהוא חזר אל הים והלך

יש אומרים: הוא מצא לו אחרתיש אומרים: במצולות הוא טבעהילדה על החוף עוד חיכתה ולבסוףדעכה כמו הנר שכבה

ומאז ריק הצריף הרעוערק שחפים בו צורחים ביגוןאך בליל סערה, עת הרוח קרהאור של נר מהבהב בחלון

La piccola capanna

Conoscete la capanna diroccataChe sta solitaria sulla riva?Sapete dirmi, amici, perchéSi trova così triste e deserta?

Per anni nessuno ci ha messo piede,Solo i gabbiani vi si rifugiano dalla tempesta,Ma dicono che molto tempo fa nella piccola capannaViveva un marinaio, e con lui una ragazza.

Vivevano gioiosi e felici,La luna illuminava le loro nottiE il sole splendeva sulla ragazza e sul marinaio,Finché il mare lo chiamò di nuovo.

Allora lui le disse: Accendi una candela ogni seraE mettila nella finestra,E quando tornerò e vedrò la luceSaprò che sei nella piccola capanna.

Lui navigò fino all'orizzonteLa ragazza attese senza fineE nella capanna solitaria,Quando scendeva la sera,Una piccola candela brillava nella finestra.Così gli anni passarono nell’attesaFinché, in una notte di pioggia e di tempesta,La ragazza si addormentò con la candela al suo fiancoE il vento spense la fiamma.

Quella stessa notte una nave si avvicinò,Il marinaio si alzò in piediE guardò invano,Perché non c'era luce là nella capannaAllora riprese il largo e se ne andò.

Alcuni dicono che trovò un’altra donna,Altri dicono che fu sommerso dagli abissi.La ragazza sulla riva attese ancora, e infineSi spense come la candela.

E da allora la capanna diroccata è vuota,Al suo interno solo i gabbiani gridano tristemente.Ma nelle notti di tempesta e di vento freddoLa luce di una candela tremola nella finestra...