Sof | סוף
ובלילות הקולות הרועשים כבר מתכסים בחדר הגדולטרוד השקט הפוצעהקירות החלונות המצעים הלבניםתובעים ממני לספראת מה שאני יודעוככל שהם סוגרים ומתקרבים אלי לאטחוקרים מבררים לא מתביישים לחשוףאני מתחיל לדברמספר הכל כמעטצוחק ואז בוכהאני מבין שזה הסוףהוא כבר כאןהוא מחכהלא מפחד כ"כ טהוראותי כבר לא צריך לשאולאני אשבור את החומותאותן בניתי בידיהסוף כבר כאןאני אקח אותו אלייהיה לי טוביהיה לי טוב בסוףאוליוזה מפחיד אותי לחשובעל מצוקות לא מוצדקות שלא עזבו אף לדקהשלא נתנו להפרדאמנם הרשו לי לאהוב רק לדקות ספורותואז חזרו אלי קרוב ולא נתנו להתקרבבחדרים ובדממה אני מצאתי לי מקלטכדי לברוחאני לא מוצא מקום אחרוהם הקשיבו לקולי הם היו לי למפלטהיום אני יודע שם למדתי לדברהוא כבר כאן...