Sadot shel irusim (שדות של אירוסים)
שם היו בתים פזורים איים אייםשם ילדותי ומה איתיאני אקדח טעון געגועים.וזה חוזר, את מבינה,חוזר אלי בחדרכל שיר הוא זכרון בלתי נמנע.
באיצטדיון נדהם וצר מלהכילעם כל בני האדם אני יושב,מחכה שהקונצרט יתחיל.הלהקה כבר מוכנההאצבע על ההדקכל שיר הוא זכרון בלתי נמנע.
אז לא היתה לי מכונית גדולהאז לא ידעתי מה יש בשוליושל הרחוב היחידישמעברו היו כמוסיםסודות, שדות של אירוסים.
שם היו בתים דומים בלילה, מי הבדילולפעמים משם באים אליעוד ילדים אולי לא ילדים.זו לא אותה המדינהכבר לא אותו החדרכל שיר הוא זכרון בלתי נמנע.
אז לא היתה לי מכונית גדולהאז לא ידעתי מה יש בשוליושל הרחוב היחידישמעברו היו כמוסיםסודות, שדות של אירוסים.
עכשיו על כביש מהיר במכונית שאת קניתאני נוהג זהיר מאנשים,מחלומות, מרוח גזענית.זו לא אותה המדינהכבר לא אותו החדר,רק שיר כמו זכרון בלתי נמנע.
אז לא היתה לי מכונית גדולהאז לא ידעתי מה יש בשוליושל הרחוב היחידישמעברו היו כמוסיםסודות, שדות של אירוסים.