פתאום קם אדם
פתאום קם אדם בבוקרומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.
דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת.וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת.הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים,הם יולידו חופת שמש לכלולותיו.
פתאום קם אדם בבוקרומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.
והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים,ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים,להוד אלף שנים מפכות במסתרים,אלף שנים צעירות לפניוכפלג צונן, כשיר רועים, כענף.
פתאום קם אדם בבוקרומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,ורואה כי חזר האביבוהוריק שוב אילן מן השלכת.
פתאום קם אדם בבוקרומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.