זכוכיות
מחפשת ברחובות על שלטי חוצות אותךמסיימת מאוחר עוד יום שנגמר ממך,אני לבד אז מטרידה את אלוהיםבחרטות ולבטים של גיל שלושים,בחוץ הגשם מנקה, אלוהים בוכה איתי
חוזר הביתה בחצות, מחפש בי ניצוצות לשווא.ואיך אפשר להירדם אם הלב עוד מדמם, עכשיו.מהמגדל הכול רחוק וריק סביב,נו תתלבשי אני רואה לך תל-אביב,כבר לא צריך להסתתר, בוא ותדבר איתי.
לאט לאט ניגשת, למילים לוחשתועולה לקחת אוויר,כמו זכוכיות במים מתנפצים שמים,תסתכל עליי...השארנו זיכרונות ביחד.
מתחילה לחשוב רחוק, תל-אביב-ניו יורק, אולי,כבר לא פוחדת לנסות, מישהו שומר עליי..ובפריים-טיים של חיי אתה ניצב, אותה שריטה קטנה בלב, לאן עכשיו?אני מודה לך אהוב על שנים עם סוף כתוב
לאט לאט ניגשת למילים לוחשת,ועולה לקחת אוויר,כמו זכוכיות במים, מתנפצים שמים,תסתכל עליי...השארנו זיכרונות ביחד.