אשיר לך שיר עתיק, נושן.אשיר לך זמר על שושןהיה היו לפני שנים.שני שושנים, שני שושנים,היה זה כבר, רחוק היום.אחד לבן, שני אדום
,בני גן אחד, כשני אחים.צמחו עלה, צמחו חוחיםעת בא הבוקר צחור גוון,פקח עיניים הלבןוערב בא ורד היום.עצם עיניים האדום
ובלילות ובלילות.נשבו רוחות בם קלילות,כה לבלבו עד באה יד,יד שקטפה שושן אחד- ואין יודע עד היום.את הלבן או האדום
ורק יודעים, כי הנותר...ליבו נשבר, ליבו נשברהיה היו לפני שנים.שני שושנים, שני שושנים,היה זה כבר, רחוק היום.אחד לבן, שני אדום
I'll sing you an old song of the past,I'll sing you a ballad of a rose.Once upon many years ago,There were two roses, two roses.It was a while ago, in days long gone,One was white, the other was red.
Children of one garden, like two brothers,They grew leaves and thorns.When came the morning pure of light,The white rose opened its eyes,When the eve came and the day declined,The red rose closed its eyes.
And in the nights, and in the nights,The winds were blowing softly.This way they flowered until came a hand,A hand that picked one rose.And we don't know till today -Was it the white or the red.
We only know that the remaining oneWas heartbroken, heartbroken...Once upon many years ago,There were two roses, two roses.It was a while ago, in days long gone,One was white, the other was red.