עץ הרימון נתן ריחובין ים המלח ליריחו,שב, חומתי, גדודך מנדוד,שב, תמתי, דודך מדוד.
אוצרות אופיר וצרי גלעד,רכב מצריים שללתי לך, בת.אלף הזמר אתלה לך מגןמן היאור עד הירדן.
את כלולה מכל כלות,את דגולה כנדגלות.שתיים עינייך כשתיים יוניםוקול קולך פעמונים.
לך התרועות, לך הזרים,לך כל שלטי הגיבורים,מה לי חיל אלף ומה רבבה?לבבי מת מאהבה.
שב אל הקשת, שב החץ,שב הרימון אל ראש העץ,לך ואלייך החיל יוחל,בואי כלה, כי רד הליל.
Le grenadier a exhalé son parfumEntre la Mer Morte et Jéricho.Mon rempart, ton régiment est revenu de sa patrouille,Mon innocente, ton bien-aimé le plus cher est revenu
Les trésors d’Ofir et le baume de Gil’ad,Les chars d’Egypte, je les ai pillés pour toi, ma fille.Je suspendrai à ton bouclier mille mélodiesDu Nil au Jourdain.
Tu es impliquée plus que toutes les fiancées,Tu es excellente comme les troupes déployées,Tes deux yeux sont comme deux colombesEt ta voix ressemble au son des cloches.
Pour toi les acclamations, pour toi les bouquets,Pour toi les boucliers des héros,Qu’est pour moi une armée de mille ou de dix mille ?Mon cœur meurt d’amour.
Elle est revenue vers l’arc, la flèche est revenue,La grenade est revenue en haut de l’arbre,Pour toi et vers toi, le soldat espérera,Viens fiancée car la nuit est tombée.